איך מצליחה עו"ד ליבנה קציר לעשות סלט שלם מתביעת השקר

ליבנה קציר מסתבכת

בית המשפט מביט על ההתפתלויות של עו"ד ליבנה קציר וחברות העוקץ, רואה בדיוק את כל מה שהם מנסים להסתיר ומצליף בהם: הן במילים והן בפסיקת הוצאות. תת רמה של התת רמה. וכל הביזיון הזה – רק כדי לתחזק תרגיל עוקץ כושל, עבור חברות נוכלות.

הביטו בהחלטה המפורטת הבאה, בה מסביר בית המשפט מדוע אין לו שום כוונה לקבל את כתב התביעה המתוקן שהכינה עו"ד ליבנה קציר המהוללת, דוחה את כל הבקשות ההזויות שבבקשה הבלתי מקצועית בעליל הזו ואף תוקע לחברה הנוכלת 3,000 ש"ח הוצאות, בתור מתאבן.
ראו את התנהלותה של זו, שטוענת כי מטרתה בלימודי המשפטים הייתה להביא "צדק והיגיון" לעולמנו.
איך פתח וכתב השופט?
לפנינו בקשת תיקון המדגימה שימוש בהליכי משפט בדרך שאינה ראויה, מהותית ודיונית, תוך היעדר התייחסות של המבקשת למשאביו של הצד שכנגד וזמנו של בית המשפט, לעקרון האישיות המשפטית, ולצורך לנקוט הליכים מראש בעתם, בידי הגורם הנכון, ובדרך נאותה. אין זו בקשה שניתן לקבלה."
וממשיך ומסביר את המישמש המגוחך והבלתי מקצועי עד אימה, שבישלה ב"כ התובעת:
"כל ההתנהלות האמורה מדגימה, והדברים נאמרים בזהירות ולכאורה בלבד, התייחסות בלתי מחייבת בעליל לרעיון האישיות המשפטית הנפרדת של חברות, לצורך לערוך הסכמים שברור מי צד להם, והצורך להגיש הליכים משפטיים בידי מי שהוא בעל זכות להגישם, ולא באופן אקראי כמעט."
צדק והיגיון פר אקסלנס, אין ספק.

מה יש לבית המשפט לומר על התנהלותה של החברה הנוכלת, המיוצגת זה מכבר ע"י גברת "צדק והיגיון"?
כך מתאר בית המשפט את התנהלות חבורת העוקץ, שעו"ד ליבנה קציר משרתת בהתלהבות כזו:
"המשיב הוצב מול אזהרה מלשכת ההוצל"פ בדבר חוב נטען כבן שבע שנים שהיקפו אינו גדול, ונדרש לבחור בין תשלום בלית ברירה או נטילת שירותי עו"ד לשם התמודדות."
צדק, צדק תרדוף – בשיטת מצליח המסריחה כמובן.

ומה לגבי הוגנות כלפי ה"חייב" וכלפי זמנו של בית המשפט?
כך מתוארת התנהלות המייצגת המשפטית המהוללת של החברה הנוכלת – עו"ד ליבנה קציר, נושאת דגל הצדק וההיגיון:
"המבקשת אמורה הייתה לדעת מראש על הצורך בתיקון והיעדר התוחלת, לכאורה, בתובענתה, ובוודאי ידעה על הצורך בתיקון נכון למועד הדיון בהתנגדות (ראו הבהרת המבקשת מיום 1.8.17). וחרף כל אלה: במקום להגיש את התביעה כיאות מראש, ולמצער במקום לעתור לתיקון עוד קודם לדיון בהתנגדות, הטריחה המבקשת את המשיב להתייצב לאותו דיון, אגב כילוי משאביו של המשיב, ותוך השחתת זמנו של בית המשפט, שאינו אלא זמנם של מתדיינים אחרים שהמתינו לתורם."
אכן, ים של היגיון, מקצועיות ללא רבב ותרומה לציבור על כל מגזריו.
שאפו!

אין ספק שהבקשה הזו מוצפת כולה בצדק ובהיגיון, העולים על גדותיהם. לא חלילה בשיטת מצליח ובדרכים משפטיות נלוזות המכונות: בריונות משפטית בזויה לצרכי קידום תרגיל נוכלות ביודעין.
גם אין ספק שברכה גדולה באה לציבור מהצטרפותה של עורכת הדין המקצועית וההגונה, אל עולם המשפט. גשם של ברכה וחסד. מטענים של צדק מלווים בהיגיון מן השורה הראשונה, הכל למען מטרה טובה כמובן.
כי מה יכול להיות יותר צודק והוגן, מאשר מלסחוט כספים מאזרחים תמימים בשקרים ואיומים, לצורך מילוי גחמותיה של חברה נוכלת סדרתית, על סף קריסה?
הם כולם יעמדו לנו כמליצי יושר ביום כיפור הבא (אם לא ימצאו עצמם עד אז מאחורי הסורגים).

מעבר לכך, נקווה שעו"ד ליבנה קציר לא כיוונה לתיק הזה, כאשר סיפרה לבית המשפט על "מו"מ סודי" האמור להניב כספים לחבורת העוקץ – קראו כאן.

בית המשפט אף נשמע משועשע וסקרן, לקראת המשך פעילות חבורת העוקץ ועו"ד ליבנה קציר רבת הדימיון והתעוזה, בתיק אבוד מראש זה, שחותמת אדומה של "שיטת מצליח" פרוסה עליו לכל אורכו.
מכניס להם בית המשפט ואומר:
ואשר להמשך: נוכח דחיית בקשת התיקון, נותרת המבקשת עם התביעה המקורית, השטרית, זו שלכאורה למבקשת אין בה מעמד כאוחזת, ואין לה עניין לנהלה ככזו…
תבחר אפוא המבקשת כיצד לנהוג, בהתאם לשיקול דעתה ורצונה: אם חפצה היא בניהול ההליך, וזו זכותה כמובן, קבועה בו הרי ישיבה מקדמית זה מכבר. אם חפצה היא לעתור בנסיבות להפסקת התובענה, כהוראת תקנה 154 לתקנות, תודיע, ונידרש לתנאים שבהם תופסק, לאחר קבלת התייחסות הצדדים לעניין.

כלומר, שתי אפשרויות עומדות בפני חכמי חלם:
האחת – להמשיך בתביעה שברור שאין לה שום סיכוי, להתבזות עוד ועוד ובסיום – לחטוף דחיית התביעה והוצאות לדוגמא.
והשנייה – להתקפל לפי הנוהל הרגיל, לראות עוד תביעת שקר שלהם עפה קיבינימט, לחטוף הוצאות ולשלם אותן, או מרצונם או דרך הליכי הוצאה לפועל.
נראה שצריך בשלב זה כבר לעניין את מחברי ספר שיאי גינס להדרש לחברות הנוכלות ולעורכי הדין המבריקים המלווים אותם נאמנה בהליכי המשפט.
לא כל יום ולא בכל מקום רואים ביצועי עולב קיצוניים עד כדי כך, במסגרת תרגיל הונאה תת רמה.

בקיצור – פשוט – לקרוא, לצחוק, להיגעל ולרחם.
לנוחיותכם – קטעים מעניינים במיוחד בהחלטה הודגשו על ידינו.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו תא"מ 2486-04-17

לפני
כבוד השופט אריאל צימרמן

התובעת-המבקשת:
בית הספר תגליות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליבנה קציר

נגד

הנתבע-המשיב:
******** ********
ע"י ב"כ עו"ד אושרית סורוז'ון

 

החלטה
בקשה לתיקון כתב תביעה, שתכליתה המרת תביעה באחרת.

רקע

  1. בתמצית: ביום 25.12.16 הגישה המבקשת, חברת בית הספר תגליות בע"מ (להלן: תגליות) שטר חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא, 8,100 ₪ סכומו (להלן: שטר החוב). שטר החוב מחזיק שתי שורות: "אני הח"מ מתחייב לשלם נגד שטר חוב זה לפקודת במרום הפקות סך של 8,100 ₪ [סכום שהושלם בכתב יד – א"צ] בתוספת הפרשי הצמדה לפי מדד מחירים לצרכן". לצד שם המשיב וחתימתו צוין " תאריך", והוא 22.5.2010. שטר חוב זה בא בשולי מה שהוגדר "הסכם רישום", שבו מצוין בראשיתו כי "בית הספר 'תגליות' לאמנויות הקולנוע והבמה מנוהל ומופעל על ידי במרום הפקות בע"מ. הסכם רישום זה, שהמשיב חתם בתחתיתו ביום 22.4.2010, נועד להסדיר את ענייניו של התלמיד מול תגליות ו/או במרום"; ועוד מובהר כי המדובר בבית הספר ששם לו למטרה לקדם את תלמידיו בתעשיית הבידור, כמפורט שם.
  2. התנגד המשיב לבקשת הביצוע: בינו לבין תגליות אין יריבות. חברת תגליות אינה חברת במרום הפקות בע"מ (להלן: חברת במרום), הנזכרת בראש הסכם הרישום; אף אינה "במרום הפקות" הנזכרת בשטר החוב. רק למעלה מן הצורך ביאר מדוע אינו חייב דבר לאיש מכוחו של הסכם הרישום, שאותו ביטל כדין לשיטתו נוכח מצגי שווא נטענים שהוצגו לו.
  3. דיון בהתנגדות, שהתבררה כבקשת רשות להתגונן, התקיים ביום 13.7.17 לפני כב' הרשמת קרן כ"ץ, ובהסכמת הצדדים ניתנה במסגרת הרשות להתגונן, כך שהבקשה לביצוע הפכה כתב תביעה. ביום 31.7.17 הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית, הנתונה להכרעה כאן, ועניינה "בקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובעת", ותובעת זו היא חברת במרום הפקות (2004) בע"מ (להלן: במרום 2004), שלגביה טוענת המבקשת כי שטר החוב נחתם "מולה".
    לבקשתה צירפה המבקשת טיוטת כתב תביעה מתוקן, הבא להחליף את התביעה השטרית שהוגשה. זו הפעם המדובר בתביעה "כספית, חוזית", 10,359 ₪ סכומה, ששתיים הן התובעות בה: תגליות, וחברת במרום 2004.
    במרום 2004 מוגדרת כחברה אשר הפעילה את המותג בית הספר תגליות, וחברת תגליות מוגדרת כ"המשך לפעילות המותג 'בית ספר תגליות' שפעם תחת חברת במרום הפקות (2004) בע"מ".
    המשיב, נטען, הוא מי שהזמין "מהתובעות" קורסי שירה עבורו ועבור אשתו, תמורת 12 תשלומים חודשיים, אך לא שילם דבר, וניסיונות לגבות את החוב לא צלחו.
    את הבקשה, אף שהיא כוללת גם הוספת בעל דין, מסמיכה המבקשת בלעדית על הוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).
  4. התנגד המשיב לבקשת התיקון, וליבת טענותיו: אין זה אלא ניסיון להתגבר על כך שאין כל יריבות בינו למבקשת, בדרך של הוספת בעל דין אחר, מרום 2004 – אף שגם לו (להבדיל ממרום) אין יריבות עם המשיב. לא זו ולא זו הן בעלות הזכויות בכל הקשור בבית הספר תגליות, אף לא בשטר החוב, שהחברה המצוינת בו היא במרום, שהיא חברה מחוקה.
    בתחילה בחרה המבקשת שלא לצרף את במרום 2004 – המוגדרת חברה מפרת חוק בדו"ח רשם החברות, שצירף – אך לאחר שעמד המשיב על טענת היעדר היריבות, מבקשת היא להוסיף את במרום 2004 כעת.
    המשיב מטעים עוד כי ל תקנה 92 לתקנות עניינה בתיקון כתבי טענות לשם בירור מחלוקות בין בעלי דין, לא הוספת בעלי דין. בנוסף, התיקון, של המרת התביעה השטרית בחוזית והוספת בעל הדין, יקפח את זכויותיו שכן ימנע ממנו טענת התיישנות. כן עומד המשיב על העיתוי המאוחר לשיטתו של הגשת הבקשה, לאחר מתן הרשות להתגונן.

5. אפשרתי למבקשת להגיב, אף שבמדובר כיום בהליך המתברר בסדר דין מהיר.
תמצית תגובתה: במרום 2004, שצירופה מתבקש כתובעת נוספת (ולא כתובעת חלף המבקשת) היא שניהלה והפעילה בזמנים הרלבנטיים את בית הספר תגליות. היא החברה שלה שילם המבקש, כעולה מכך שחיוב כרטיס אשראי שבוטל בוצע אצל במרום 2004. אשר לטענת ההתיישנות, הוראת הקבע הראשונה של המשיב חזרה ביום 12.8.2010, כך שבעת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה טרם התיישנה התביעה, שנולדה לכל המוקדם באותו מועד.
עוד מציינת המבקשת כי התשובה נעדרה תצהיר, נתון שיש בו לשיטתה להביא לדחיית התגובה. כל תכליתה – לחמוק מתשלום חוב לתובעות המבוקשות. ועוד שבה המבקשת ומציינת פסיקה שעניינה תיקון כתבי טענות בהתאם לתקנה 92, ברוחב לב, ודאי בשלב שלשיטת המבקשת הוא מוקדם בהליך.

דיון

6. לפנינו בקשת תיקון המדגימה שימוש בהליכי משפט בדרך שאינה ראויה, מהותית ודיונית, תוך היעדר התייחסות של המבקשת למשאביו של הצד שכנגד וזמנו של בית המשפט, לעקרון האישיות המשפטית, ולצורך לנקוט הליכים מראש בעתם, בידי הגורם הנכון, ובדרך נאותה. אין זו בקשה שניתן לקבלה. אך טרם שנידרש לניתוח הבקשה לתיקון כתב התביעה, יש לעמוד בקצרה על הדרך שבה הגיעה לפתחו של בית המשפט תביעה שטרית שתגליות היא שיזמה, ועל טיבו של הניסיון להחליף אותו הליך בתביעה "חוזית-כספית" תוך הוספת בעל דין חדש.

7. המבקשת אוחזת בשני מסמכים בלבד הקשורים למה שניתן היה לראותו כהתחייבות של המשיב כלפי מאן דהוא. אחד הוא זה שהוצג עתה, בטיוטת כתב התביעה המתוקן, והוא "טופס הרשמה ללימודים בתגליות בית הספר לאמנויות הקולנוע והבמה", שם מתחייב המשיב (אף שאינו חתום) לשלם בהוראת קבע, למי – לא נדע, שכן לא מצוין שמו של תאגיד כלשהו שמולו מבוצעת ההתקשרות, כך שכל גורם שבידו פרטי הוראת הקבע יכול לנסות להגדיר עצמו כמוטב. מבלי לטעת מסמרות, דומה שיש יסוד לטענת המשיב שכך ממש נעשה ומרום 2004 היא שניסתה לגבות את הכספים מכוחה של הוראת הקבע. המסמך האחר הוא זה שצוין בראשית הדברים: אותו "הסכם רישום" מיום 22.4.2010 שיש רק צד אחד החתום עליו, הוא המשיב, ועניינו ב"בית הספר 'תגליות' לאמנויות הקולנוע והבמה מנוהל ומופעל על ידי במרום הפקות בע"מ …". בשוליו, כאמור, שטר חוב שהוגש לביצוע , העשוי "לפקודת במרום הפקות", והתאריך המצוין בו הוא 22.5.2010. כפי שניתן לראות: אין כל זכר לחברת תגליות באילו מן המסמכים האמורים. עיון בתגובה ודו"ח רשם החברות שצורף לה מבהיר מדוע: היא הוקמה רק בחודש ספטמבר 2010, חודש לאחר הפרת ההסכם הנטענת בידי המשיב (וראו גם ס' 5-3 לתגובתה לתשובה, המחזקים זאת) .
כיצד ראתה אפוא המבקשת, חברת תגליות, להציג עצמה מלכתחילה כאוחזת בשטר החוב (אף שאין טענה שסוחר לה), וכמי שלטובתה נעשה השטר, היא ולא חברת במרום (שנמחקה זה מכבר) – לא נדע ולא הובהר עד הנה.

8. גם הניסיון לצירופה של במרום 2004 אינו נהיר. המבקשת טוענת עתה כי במרום 2004 היא זו שהפעילה "בזמנים הרלבנטיים" את בית ספר תגליות. ברם אין לחברה לכאורה זכר בהסכם הרישום, גם לא בטופס הרישום. גם בשטר החוב לא צוין אלא "במרום הפקות". הזיקה העיקרית שהמבקשת מצביעה עליה היא שמרום 2004 היא "חברה אחות" שלה, קשר משפחתי שמן התשובה מתברר כי נובע מכך שלשתיהן בעלת מניות אחת וכן מנהל אחד, מר בן אופק. ספק אם ניסיונה של חברת במרום 2004 לגבות את החוב באמצעות כרטיס האשראי של המשיב הקימה לה זכויות כלשהן. היעדרות שמה של במרום 2004 מכל מסמך התקשרות שבין הצדדים מעלה תהייה כיצד סבורה המבקשת שעתה בשלה השעה לצרף חברה זו כתובעת, ואם סבורה היא שבמרום 2004 היא צד נכון להליך, כיצד לא ראתה לנכון מלתחילה לדאוג לכך שאותה חברה אחות היא שתגיש את הבקשה לביצוע שטר, במקום לציין תחילה את שמה של מרום 2004 בבקשת הביצוע ואז למוחקו, כפי שנעשה כאן.
כל ההתנהלות האמורה מדגימה, והדברים נאמרים בזהירות ולכאורה בלבד, התייחסות בלתי מחייבת בעליל לרעיון האישיות המשפטית הנפרדת של חברות, לצורך לערוך הסכמים שברור מי צד להם, והצורך להגיש הליכים משפטיים בידי מי שהוא בעל זכות להגישם, ולא באופן אקראי כמעט.

9. כל הדברים הללו נאמרו כמבוא בלבד לעניין טיבה של התביעה ודרך התנהלותה של תגליות בה. נפנה עתה לבקשת התיקון. זו כוללת למעשה שני נדבכים נפרדים: האחד, הוספתו של בעל דין אחר, הוא במרום 2004. השני, המרת התביעה השטרית בתביעה חוזית וכספית, גם ביחס למבקשת-התובעת עצמה.
יש לנתח נדבכים אלה בנפרד, ולא כפי שנעשה בבקשה.

10. נפתח בבקשה להוספת בעל דין, חברת מרום 2004. דין הבקשה להדחות ממגוון של טעמים.

א. המבקשת נסמכת בלעדית על הוראת תקנה 92 לתקנות, כבסיס להיענות לבקשתה. תקנה זו עניינה בתיקון כתבי טענות שניתן להתירו " כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". אין ספק כי תקנה זו פורשה באופן ליברלי (עיינו: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998)), גם אם בסייגים.
ברם לתקנה זו אין נפקות לניסיון להוסיף בעל דין. "השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", נאמר בתקנה , לא בין בעל דין קיים ובעל דין חדש. מכאן שניסיון לצרף תובע חדש, או להחליף תובע באחר, אינו יכול להבחן באספקלריה של הוראת תקנה 92, כי אם של הוספת בעל דין, כהוראות תקנות 26-24 לתקנות (עיינו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990); רע"א 4040/11 ד"ר י' שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (28.8.2011) ). המבקשת לא טענה דבר בעניין זה ולא ניסתה להדגים מדוע מתקיימות אמות המידה לצירופו של תובע, כפרשנות אותן תקנות (ובפרט מבחן "השאלות הכרוכות בתובענה") , ודי בטעם זה להביא לדחיית בקשתה.

ב. רק למעלה מן הצורך יוער אפוא שגם אם היינו בוחנים את התיקון המבוקש בהתאם למבחן "השאלות הכרוכות בתובענה" הרלבנטי לצירוף בעל דין חדש כתובע, דין הבקשה היה להידחות.
התביעה המקורית: של חברת תגליות, כמי שמתיימרת להיות אוחזת שטר, כזה שמועד תשלומו הגיע ביום 22.5.2010 (כך השטר), אשר המשיב לכאורה עשה לפקודתה, וסכומו 8,100 ש"ח.
וכתב התביעה המתוקן: זניחה מוחלטת, כך עולה, של הטענה השטרית.
במרום 2004, נטען בשפה רפה במיוחד, היא זו שהשטר נחתם "מולה" (ס' 4 לבקשה), אולם אין טענה שהיא זו שהשטר הוא לפקודתה. כך או כך, ממילא הטענה עתה אינה שטרית, כי אם "חוזית, כספית", כאמור בטיוטת כתב התביעה המתוקן: חברת תגליות וחברת במרום 2004 שתיהן עתה אמורות לשמש כתובעות, כתף אל כתף, אשר כלפי שתיהן התחייב המשיב, התחייבויות חוזיות בעליל, והכל כמפורט בכתב התביעה המתוקן ובנספחיו המחזיקים 27 עמודים, חלף אותו שטר חוב שזהות האוחז בו עלומה. אמנם, בית המשפט נכון לעתים להמיר בנסיבות המתאימות תביעה שטרית בחוזית הקרובה אליה, אך לא כאן, לא כך.

ג. לשאלת ההתיישנות: שיקול רב חשיבות היכול למנוע תיקונו של כתב תביעה הוא שיהיה בתיקון כדי למנוע מן הנתבע טענת התיישנות, שהיה בידו להעלות לו בעל הדין החדש היה מגיש נגדו תובענה במועד שבו באה העתירה לתיקון כתב התביעה (ראו: תקנה 26(ב) לתקנות; רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2.7.2006); רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון‏ (28.5.2012) ).
ככל שמבקש התיקון משכנע כי אין בתביעתו המתוקנת חריגה מעילת התביעה המקורית, אפשר שיותר התיקון (עניין אשתייה); ברם שאלת החריגה אינה בהכרח פשוטה ( רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, בפסקה 4 (21.3.2006)), ומובן שעל מבקש התיקון לטעון בעניין באורח סדור.
בענייננו, המבקשת לא התיימרה אפילו לבאר מדוע אין בתיקון חריגה של ממש מעילת התביעה המקורית כמבואר לעיל. ההנחה המתחייבת כאן היא אפוא שהמדובר בתביעה מתוקנת שעילתה חדשה.

נוכח האמור, אזי יש להתמקד בשאלה האם אכן אפשר שאם תביעת במרום 2004 הייתה מוגשת במועד הגשת בקשת התיקון, הייתה יכולה לעמוד למשיב טענת התיישנות.
התשובה היא חיובית, ואיננו נזקקים לצורך כך לתצהיר המשיב-הנתבע, שעל חסרונו הלינה המבקשת. די באמור בכתב התביעה המקורי ובטיוטת זה המתוקן, על מנת להבין כי קבלת הבקשה בהחלט אפשר שתמנע מן המשיב לטעון להתיישנות.
אמנם, המבקשת טוענת בתגובתה כי קיבלה הודעה על ביטול הוראת קבע ביום 12.8.2010, וזו ההפרה הנטענת, שעה שבקשת התיקון באה ביום 31.7.2017, מעט פחות משבע שנים לאחר מכן (מובן שאנו מתייחסים כאן, לנוחות המבקשת, למועד בקשת התיקון, גם אם החלטת התיקון אפשר שתבוא לאחר שתחלוף תקופת ההתיישנות – ע"א 748/89 שפירא נ' חייט, פ"ד מח(2) 365 (1994)).
אולם נחזור לכתב התביעה הקיים: מועד פרעונו של השטר, צוין מפורשות בבקשת הביצוע, יום 22.5.2010 – חודש לאחר כריתת ההסכם , ולמעלה משבע שנים לפני מועד הגשת בקשת התיקון. הזכות השטרית, בין צדדים קרובים, היא במהותה זכות חוזית (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 811 (1999)).
אם למבקשת קמה עילת תביעה מכוחו של השטר ביום 22.5.2010, אזי לכאורה גם מכוחו של הפרת החוזה, באותו מועד ובאותו הקשר, ולכאורה כך גם למרום 2004. קרי, התיישנות.
ואפילו נתעלם מן המועד שצוין בשטר, הרי שאין כל אפשרות לשלול לעת הזו שקריסת החוזה באה עוד קודם ליום 31.7.2010.
המדובר בעניין המחייב בנסיבות בירור עובדתי כחלק מן ההליך, לא מראש; ברם אם נאפשר את התיקון, לעולם לא נדע, שכן נמנע מן המשיב כל אפשרות להעלות את טענת ההתיישנות.

ד. התנהלות המבקשת: מובן שההתנהלות אינה של במרום 2004, שעד הנה הייתה נוכחת-נפקדת בהליך, אולם התנהלותה של המבקשת, שאליה כבר נדרשנו לעיל ובה עוד נרחיב, מקרינה גם על עניינה של במרום 2004 כמובן והוספתה כבעלת דין.

11. מול כל אלה, טענות המבקשת נעדרות כל עוצמה לשם מתן ההיתר לתיקון.
טוענת המבקשת (ס' 7 לבקשה), כי "אם לא תתקבל הבקשה לתיקון כתב התביעה תיאלץ במרום [2004] להגיש כתב תביעה נגד המשיב בגין ההסכם".
תתכבד ותגיש, ותבאר כיצד בדעתה להתגבר תחילה על בעיית ההתיישנות.
ולחששה של המבקשת כי "ינוהל הליך כפול ויושחת זמנו היקר של בית המשפט והן זמנם של הצדדים" (שם): ראשית, חשש מפני השחתת זמן ניתן לייתר בהגשת תביעה ראויה מראש.
שנית, אם במרום 2004 תגיש תביעה עצמאית, ספק אם יהיה צורך בניהול שני ההליכים (הן תביעתה השטרית של זו שלכאורה אינה אוחזת בשטר, הן תביעתה החוזית-כספית שכנראה התיישנה של זו שלכאורה אין לה זכר בהסכם). למעשה, ספק אם בנסיבות יהיה צורך בניהול הליך ולו יחיד. ושלישית, אם דרך מקרה יתנהלו שני הליכים, ניתן בנקל לאחדם.

12. לסיכום האמור עד הנה: מכלול השיקולים מטים את הכף, בבירור, לעבר דחיית הבקשה לצירופה של במרום 2004 כתובעת, לכתב התביעה המתוקן, האמור להחליף באופן מלא את תביעתה השטרית של המבקשת.

13. ועתה: לבקשת התיקון של התביעה, כפי שהיא מתייחסת למבקשת עצמה. כאן אין כמובן את הקושי של הוספת בעל דין, ויש רלבנטיות לגישה הליברלית האמורה בתיקון כתבי טענות "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", כהוראת תקנה 92 לתקנות. אך שוב, לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב התביעה, שכן בידו להביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת הצדדים, ובין אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב; השלב בו מוגשת הבקשה; וכן האפשרות שהתיקון ישלול מן הנתבע את טענת ההתיישנות (ראו: עניין הראש בפסקה ד(2)).

14. גם כאן, וחרף הגישה הליברלית בענייני תיקון כתבי טענות, הרי שהשיקולים שמנתה הפסיקה וציין המשיב, מטים את הכף שלא להיעתר לבקשה.

א. נפתח בכך שלכאורה אין כל תועלת בתיקון, והדבר לא יאפשר את בירור השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. המבקשת, זו שמטעמים לא ברורים היא שהגישה את שטר החוב לביצוע, ומבקשת להציג עצמה ככזו שגם היא נושה במשיב, לא הייתה קיימת כלל כאישיות משפטית במועד ההתקשרות.
לעת כריתת ההסכם באפריל 2010, היה זה הגוף ההיולי "בית ספר תגליות" שנזכר בהסכם, וחברת במרום הפקות בע"מ (היא ולא במרום 2004) היא שנזכרה בהסכם הרישום כמפעילת בית הספר. בטיוטת כתב התביעה המתוקן (ס' 5) ובתגובה לתשובה (ס' 5-3) טענה המבקשת כי חברת תגליות הוקמה כמעין המשך לחברת מרום 2004, שהיא שניהלה את בית הספר תגליות במועדים הרלבנטיים.
לא ברור אפוא, והדברים נאמרים בשלב זה לכאורה בלבד, כיצד חברה שנרשמה רק בחודש ספטמבר 2010 (נספח ד' לתשובה), החלה בניהול בית הספר רק במועד מאוחר יותר, ואין טענה שהומחו לה זכויות כלשהן, תיחשב לזו שעמה התקשר המשיב בהסכם, שמכוחו היא מבקשת לתבוע אותו.
דומה שהמבקשת ערה לקושי זה היטב, והיא מנסה לצרף את במרום 2004 מבלי להודות מפורשות שלמעשה היא מבקשת להחליף את זהות התובעת כליל, דבר שהיה מחדד את העובדה שאין כל הצדקה להתיר את תיקון כתב התביעה, חלף הפניית במרום 2004 להגיש תביעה עצמאית אם רצונה בכך.

ב. לעניין ההתיישנות: אף שכאשר המדובר בתיקון כתב התביעה המתייחס לאותו תובע ניתן לו ביתר קלות לגבור על מחסום ההתיישנות, הרי שעיקר השיקולים שצוינו לעיל בסוגיית ההתיישנות בעניינה של מרום 2004 יפים גם כאן.
תגליות חפצה, בפשטות, להמיר את תביעתה השטרית שדומה כי היא ערה לכך שאין לה תוחלת, בתביעה חדשה, כזו שלו הייתה מוגשת לעת בקשת התיקון, בהחלט אפשר שהייתה עומדת למשיב טענת התיישנות.
יוער כי לא ניתן ואין צורך להכריע לעת הזו מתי ביטל המשיב את ההסכם, מה שהקים את עילת התביעה, האם קודם ליום 31.7.2010 (שבע שנים טרם הגשת בקשת התיקון) או אם כשבועיים לאחר מכן כטענת המבקשת בתגובה. מן השטר עולה כאמור: עוד ביום 22.5.2010. משילוב המסמכים הדלים שהציגה המבקשת וטענותיה שלה: בהחלט אפשר שבסמוך לאחר כריתת ההסכם באפריל 2010.
קרי, לו הייתה התביעה בעילה ה"חוזית-כספית", שהיא נעדרת זיקה הממשית לזו השטרית (והמבקשת לא טענה באורח סדור אחרת), מוגשת ביום שהוגשה בקשת התיקון, בהחלט אפשר שלמשיב הייתה עומדת טענת התיישנות. "לא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי", נקבע (ע"א 728/79 קירור – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 130 (1980)). כך גם כאן.

ג. לעניין התנהלות המבקשת, שיקול רב חשיבות בהיעתרות: בואר כיצד המבקשת ראתה להגיש לביצוע שטר שהיום היא מודה למעשה (ס' 4 לבקשה) כי לא לטובתה נעשה, בעוד שמי שאת שמו של האוחז הנכון (לשיטתה), במרום 2004, בחרה לרשום בתחילה אך למחוק לבסוף מבקשת הביצוע (עמ' 2 לבקשת הביצוע). כך הוגש השטר ישירות ללשכת ההוצל"פ, המשיב הוצב מול אזהרה מלשכת ההוצל"פ בדבר חוב נטען כבן שבע שנים שהיקפו אינו גדול, ונדרש לבחור בין תשלום בלית ברירה או נטילת שירותי עו"ד לשם התמודדות. המשיב בחר לעמוד על זכויותיו ולהשקיע את שנדרש על מנת להתמודד. רק לאחר שעשה כן וציין כטענה מקדמית מתבקשת (ונזכיר שיש לו טענות גם לגוף הדברים), כי המבקשת נטולת כל מעמד להגיש את השטר לביצוע, בחרה זו לעתור להחלפת תביעתה באחרת ולהוספתה של חברה אחרת כתובעת, חברה שלזכותה ניתן לציין לפחות שהייתה קיימת בעת כריתת ההסכם מושא ההליך, להבדיל מן המבקשת. התנהלות זו מוקשית עד מאד, והיא לבדה דנה את הבקשה לדחייה.

ד. אחרונה, לעיתוי הגשת הבקשה: המבקשת מציינת נכונה כי עודנו בשלב מוקדם יחסית של ההליך, ומטעימה כי עוד כחלק מן הדיון בהתנגדות בפני כב' הרשמת כ"ץ ביום 13.7.17 עמדה המבקשת על רצונה בתיקון כתב התביעה.
הקושי: רק אז. בשלב ראשון, הליך שהחל בהוצל"פ, בקשה לביצוע שטר שהמבקשת לכאורה אינה האוחזת שלו, צורך בהגשת התנגדות של המשיב, העברת ההליך לבית המשפט, וקביעת דיון בהתנגדות. המבקשת אמורה הייתה לדעת מראש על הצורך בתיקון והיעדר התוחלת, לכאורה, בתובענתה, ובוודאי ידעה על הצורך בתיקון נכון למועד הדיון בהתנגדות (ראו הבהרת המבקשת מיום 1.8.17). וחרף כל אלה: במקום להגיש את התביעה כיאות מראש, ולמצער במקום לעתור לתיקון עוד קודם לדיון בהתנגדות, הטריחה המבקשת את המשיב להתייצב לאותו דיון, אגב כילוי משאביו של המשיב, ותוך השחתת זמנו של בית המשפט, שאינו אלא זמנם של מתדיינים אחרים שהמתינו לתורם. שלב מוקדם של ההליך אולי, אך לא מוקדם דיו לצורך היעתרות לבקשת התיקון בנסיבות המקרה כאן, וכאשר טעם זה מצטרף לאחרים שנמנו.

15. תוצאת האמור: אין להתיר את תיקון כתב התביעה גם ככל שהדברים נוגעים למבקשת עצמה, שהיא התובעת כיום.

16. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בקשר עם התנגדותו המפורטת שצלחה לבקשת התיקון, בסכום של 3,000 ₪, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

17. ואשר להמשך: נוכח דחיית בקשת התיקון, נותרת המבקשת עם התביעה המקורית, השטרית, זו שלכאורה למבקשת אין בה מעמד כאוחזת, ואין לה עניין לנהלה ככזו. מובן שאין בכך משום נטיעת מסמרות בהליך טרם שנסתיים, והדברים נאמרים אך כיוון שהם עולים מן הבקשה לתיקון עצמה.
תבחר אפוא המבקשת כיצד לנהוג, בהתאם לשיקול דעתה ורצונה: אם חפצה היא בניהול ההליך, וזו זכותה כמובן, קבועה בו הרי ישיבה מקדמית זה מכבר. אם חפצה היא לעתור בנסיבות להפסקת התובענה, כהוראת תקנה 154 לתקנות, תודיע, ונידרש לתנאים שבהם תופסק, לאחר קבלת התייחסות הצדדים לעניין.
הודעתה – עד יום 16.10.17.
תזכורת פנימית ליום 17.10.17.

ניתנה היום, ט' תשרי תשע"ח, 29 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

הגישו תלונה במשטרה ובלשכת עורכי הדין – כאן

קראו עוד על הונאת במרום הפקותבית ספר תגליות ועוד:

עו"ד ליבנה קציר מבקשת פתאום לעכב הליכים בתביעת שקר שהיא עצמה הגישה – כאן
לבית המשפט נמאס משלל הבקשות של עו"ד ליבנה קציר והוא דורש הפקדת כסף במקום מילים – כאן
לא להאמין – עו"ד ליבנה קציר מתעלמת מהחלטת בית המשפט ושוב מבקשת דחיית מועד – כאן
בית המשפט דוחה את הבקשה הבלתי נתמכת של עו"ד ליבנה קציר ומחייב את החברה הנוכלת להפקיד ערובה כספית בסך 8,000 ש"ח! – כאן
איך מחשבת עו"ד ליבנה קציר תוספת ריבית והצמדה? – כאן
הלקוחה של עו"ד ליבנה קציר חוטפת שלושה סכומי הוצאות עוד לפני שמתחילים דיונים בתיק – כאן
עו"ד דור שוורצמן מתפרץ בבית המשפט – ללא הועיל – כאן
בית ספר תגליות מחויב להפקיד ערובה בתביעת שקר – כאן
הונאת חברת במרום הפקות בתקשורת – כאן
הונאת בית ספר תגליות בתקשורת – כאן
עו"ד ליבנה קציר והונאת חברת אקסטרז – כאן
איך פותחת חבורת העוקץ תיקי הוצאה לפועל ללא המצאות – כאן
חברת במרום הפקות מבקשת לסגת מתביעת השקר שלה, אך חוטפת הוצאות בכל זאת –כאן
עו"ד ליבנה קציר לא מגיבה לבית המשפט וחברת העוקץ מחויבת בהפקדת ערובה – כאן
עוד כישלון של עו"ד ליבנה קציר וחברת במרום הפקות הנוכלת למנוע חיוב בהפקדת ערובה – כאן
מה קורה כאשר עו"ד ליבנה קציר מעלה טענות אבסורדיות לבית המשפט – כאן
מסתבר שגם בית המשפט לא חושב שתום לב זה הצד החזק של חברות העוקץ – כאן
ראו כיצד במרום הפקות משתפנת ולא משלמת הוצאות, כדי לבטל החלטה – כאן
ליבנה קציר למדה סוף סוף לחשב ריבית והצמדה – כאן
חבורת העוקץ מתחננת לדחות מועד להפקדת ערובה – כאן
ליבנה קציר ממשיכה לחזור על עצמה – ולהיכשל – קראו כאן
בית המשפט מראה לחבורת העוקץ שגם הוא יודע לעשות קופי-פייסט – כאן
עוד תביעת שקר של חברת במרום הפקות הנוכלת נדחית לאחר דיון הוכחות והחברה מחויבת בתשלום הוצאות – כאן
עו"ד ליבנה קציר מספרת לבית המשפט על מו"מ סודי, ולכן לא מספקת סימוכין כנדרש – כאן
עו"ד דור שוורצמן בוחר לא להגיב לבית המשפט וזה נגמר ב- 10,000 ש"ח – כאן
בית המשפט מסביר לעו"ד ליבנה קציר שהוא אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטות של עצמו – כאן
איך מצליחה עו"ד ליבנה קציר לעשות סלט שלם מעוד תביעת שקר של החברות הנוכלות ולגרום להן לחטוף הוצאות – כאן
חבורת העוקץ חוטפת נוק אאוט והוצאות לטובת הנעקץ ותביעתה נמחקת עוד בטרם נערך דיון אחד – כאן
לפסק דין לדוגמא, לאחר דיון הוכחות – לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *